אני אמא נצלנית!

בערך מגיל 15 אני פוקדת סידרתית של קורסים להעצמה אישית. זה התחיל בפסיכולוגיה, ואז נכנסתי לעולם הרוחני ולאט לאט מצאתי את עצמי באמצע- בין העולם הרוחני למעשי, לומדת עוד ועוד על כלים פרקטיים וניהול אישי לצד עבודה על המודעות העצמית והתודעה. בתקופה הנוכחית שלי אני מרגישה ששבעתי מקורסים בהעצמה והתפתחות ואני משתמשת בכלי שהכי קרוב אליי כדי לעבוד על המודעות שלי, וזה - המשפחה שלי. ובעיקר בעלי והילדים. אני מידי פעם מקשיבה למילים שהם משתמשים בהם ולתגובות שלי כשבעלי לא מסכים איתי ופה טמונה העבודה הכי קשה והשינוי הכי גדול. אני זוכרת שלפני שנה בערך תמר האמצעית שלי הייתה משתמשת הרבה בביטוי - אני לא יכולה. ממש בכל דבר שביקשתי ממנה. ואז שמתי לב שגם אני משתמשת בביטוי הזה הרבה כשהיא מבקשת ממני דברים ובעיקר ברגעים הקשים של היום - שעולים במדרגות עם כל התיקים והעגלה ואביגיל בידיים.. אז התחלתי להתאמן בשימוש באפשרויות אחרות כמו - תעלי מהר הבייתה ותקראי למשה שיבוא לעזור לנו. או תדליקי לי את האור זה ממש עוזר לי.. ואחרי כמה זמן השינוי במילים (כלומר בהתנהגות) גרם לשינוי במודעות שלי. ועכשיו שאני מסתכלת אחורה אני גם אומרת - אני יכולה היום לעשות הרבה דברים שלפני שנה לא האמנתי שאני מסוגלת! וכל זה רק בזכות הבת שלי שהאירה לי בלי לשים לב שאני משתמשת במילים שלא מועילות לי.

השבוע קרה לי בדיוק ההפך. שיחקתי עם אביגיל הקטנה והיא אומרת לי במתיקות של גיל שלוש - "אמא, מה את מחליטה זה או זה? אני בוחרת בזה!" והבטתי בה בתדהמה וחשבתי לעצמי וואו איך ילדה בת שלוש משתמשת במילים כמו - מחליטה, בוחרת... מאיפה היא למדה את זה ?! ואז קפצו לי פלשים של סיטואציות שבהן זה בדיוק מה שאני שואלת אותה... מה את מחליטה? וחשבתי לעצמי, איזה מדהים זה בשביל הקטנטונת הזו, לדעת שיש דברים שיש לה בהם זכות בחירה, שהיא יכולה להחליט והיא משמעותית ויש לה השפעה.. ומבחינתי האפקט הכי גדול של זה, זה הההוכחה שיש לה מספיק ביטחון לשאול אותי בחזרה - מה אני מחליטה ומה אני בוחרת, ולקבל את הבחירה שלי ולתת לי מקום כאדם נפרד ממנה עם זכות בחירה משלו. ווואווו זו חתיכת תובנה.. הייתי לרגע גאה בעצמי.. עד שהגיע האתגר הבא..

אבל אני עדיין מרשה לעצמי לנצור את הרגע הזה שאני מזהה איך הילדים שלי מפנימים את הערכים שחשובים לי כהורה וכאדם. ולחזק לעצמי את ההבנה שהילדים שלי הם היום המורים הכי גדולים שלי ואני מנצלת את זה בלי בושה! אני מסתכלת עליהם ויכולה לזהות בתוכי את מה שאני צריכה לשנות לשפר או לשמר.. אז תודה לרגעי הנחת האלה שעוזרים לי להמשיך לרצות לעבוד על עצמי גם כשקשה..